במה אנחנו מאמינים?

כמו שכתבתי כבר בכמה הזדמנויות, אני חושבת שהיום ידע זה לא העיקר ובטח שלא מצרך נדיר. יש לנו בפלאפון כמעט את כל הידע האנושי ולכן "הקניית ידע", במובן של חשיפת הילדים למידע שהם לא ביקשו, היא ביזבוז זמן.

הרבה יותר חשוב לתת לילדים שלנו את הכלים לחצוב בעצמם את הידע מתוך שפע המידע. כך הם ילמדו מה שקרוב אל ליבם ויהפכו את הידע לשלהם.

איך (אנחנו) עושים את זה?
דבר ראשון נוטעים ביטחון לשאול שאלות, לטעות ולבקש לדעת עוד. זה לא אומר שכל פעם שבת ה-3 שואלת "למה?" צריך לספק הסבר של חצי שעה. בכלל לא! זה אומר שאנחנו מתייחסים לשאלות של הילדים שלנו כמו הזמנה לביקור בעולם הפנימי שלהם (וברור שמותר להגיד "אחר-כך"). הקשבה מכבדת שווה יותר מתשובה מדוקדקת.

יצירת קישורים בין מושגים - הרבה פעמים במקום תשובה אני אחזיר לילדיי שאלה כמו: "למה זה דומה?" "איפה עוד ראינו כזה דבר מוזר ומעניין?" ובכך אעזור להם לייצר חיבורים ולענות על השאלה בעצמם. חלק מפריצות הדרך הנפלאות ביותר במדע נבטו כשהחוקר חיבר בין שני עולמות תוכן רחוקים והצליח לראות איך הם דומים (הדוגמה המוכרת ביותר היא הויגנס, שהשווה בין האור לתנועת הגלים בים).

היכולת למצוא קווי דמיון בין שתי תופעות נפרדות מפתחת את היכולת להפריד בין עיקר וטפל, להסיק מסקנות, וכמובן להציג את הרעיונות החדשים ולהגן עליהם בדיון.

אצלנו אין מבחנים - זה לא שאין תשובות שגויות, ולא כל הסבר חדי-קרן-מקפצים מתקבל כטיעון תקף אבל אני לא אשאל את הילדים שאלות שאני יודעת מראש האם הם יצליחו לענות עליהן או לא. כשאני שואלת אותם (זה לא קורה הרבה) זה כי אני רוצה באמת לשמוע מה הם חושבים. לא תאמינו כמה פעמים אני זו שלמדה מהם.

מדגימים להם עלינו - אני חושבת שזו הפואנטה. ממי הם ילמדו אם לא מאיתנו? הילדים שלנו לא צריכים הורים שיודעים את כל התשובות תמיד. הם צריכים הורים אמיצים שלא מפחדים לרכוש בעצמם את הידע שלהם.

{אגב, אני רואה ערך גדול במילה הכתובה ומחזיקה בבית כמה וכמה אנציקלופדיות. זה נותן לילדים לחפש את התשובה ולהשוות בין מקורות מידע שונים (גם דיגיטאלים וגם מודפסים מכמה שנים)}.

אלו התפיסות החינוכיות שלי, כמו שהן באות לידי ביטוי בחיים שלנו וגם בקופסאות, כל אחד יקח מה שמתאים לו ויוסיף משלו. העיקר לבדוק האם איך שאנחנו פועלים מול הילדים מקדם את הערכים שחשובים לנו.

ויש עוד הרבה, כל כך כל כך הרבה. אבל נשאיר עוד לפוסט אחר...

הישארו סקרנים!
רעות